פציעה של אדם המתרחשת באמצע החיים קוטעת את מהלך החיים. פעמים רבות לאחר ההתמודדות הראשונית עם ההלם והכאב האדם מתקשה לחזור לשיגרה.

הקושי לחזור לשיגרה קשור לעיתים במגבלות חדשות שנוצרו בעקבות הפציעה – כאלה שאינן מאפשרות חזרה לתפקוד שהיה לפני הפציעה. הקושי לחזור לתפקוד קשור לעיתים להתמודדות עם הכאב הפיזי והזיכרונות, ובמקרים מסויימים גם לאובדן של אנשים משמעותיים.

 

 

 

בשלבים הראשונים, לאחר ההיכרות, נעשה תהליך משותף של הבנת הפציעה והשלכותיה. יש התייחסות אל המאפיינים המסויימים של הפציעה [שברים, קטיעה, פגיעת ראש, פגיעת עמוד שידרה], ובהמשך נעשה תהליך של הבנה של המגבלות שנוצרות בעקבות הפציעה.

במקביל להבנת הפציעה והשלכותיה, ובהתאם לצורך, המטופל מקבל כלי התמודדות עם תחושת החרדה והדיכאון אשר מציפים אנשים לעיתים במצבים אלה.

עם ההבנה של המגבלות שנוצרו בעקבות הפציעה מעוררת לעיתים תחושות קשות, אולם אלה הם תחושות שמסייעות לשיקום, מאין ירידה לצורך עלייה, האדם לומד מחדש מה הם יכולותיו ומגבלותיו. הבנה של אלה יכולים לסייע לו לגייס את הכוחות שלו בצורה נכונה ולקבוע מטרות ברות ביצוע.

לאחר שהמטרות הוצבו, הטיפול מלווה את האדם בהגשמת המטרות הללו, לעיתים גם על ידי סיוע בחיפוש מקום התעסוקה או מקום הלימודים המתאים, סיוע בכתיבת קורות החיים, ראיונות העבודה וכ'.

התהליך השיקומי העיקרי מסתיים כאשר האדם בונה לו שיגרה חדשה שבה הוא חש נוח. לעיתים שיגרה זו תהיה דומה לשיגרה שארעה לפני התאונה, ובפעמים אחרות, בשל מגבלות שנוצרו, השיגרה תהיה שונה.

המטרה היא לסייע לאדם לבנות לו מחדש חיים מספקים תוך התייחסות לחיי המשפחה, תעסוקה וזמן פנאי.